טלפון: 03-5280160 | דוא"ל: shalev@homeonet.net

הצילו מיגרנה!

"את חייבת להציל אותי ! אני כבר אחרי שני התקפים שחשבתי שזה הסוף שלי וזו רק תחילת עונת המעבר, מה יהיה ?" כך התחילה שיחת הטלפון שלי עם רונית שסבלה מזה כמה שנים ממיגרנות בעונות המעבר. "את באמת חושבת שאפשר לטפל עם הומיאופתיה במיגרנות ? ניסיתי כבר הכל…". התשובה היא תמיד אותה תשובה: אני לא מטפלת במיגרנות, או כאבי מחזור, או עצבנות יתר וכו'. אני בוחנת אותך כאדם שלם, המיגרנה היא רק אחד הסימנים שמייחדים אותך. הרמדי (תרופה הומיאופתית) הנבחרת תינתן בהתאמה המדויקת ביותר למכלול הסימנים, ביניהם גם המיגרנה.

מה היא מיגרנה ?

מיגרנה היא סוג מסוים של כאב ראש, המופיע בעוצמה רבה ופוגע בתפקוד ברמות שונות, עד השבתה מוחלטת. הכאב הוא לרוב חד, מתמקד בחצי ראש ומלווה בהחמרה מהפרעות חיצוניות כגוון אור או רעש, בחילות, הקאות או חולשה.

מיגרנות מתחלקות לשני סוגים עיקריים:  אלו שיש להן אאורה (תחושה מקדימה) המעידה על המיגרנה המתקרבת. ואלו ללא אאורה היכולות פשוט להופיע מרגע אחד למשנהו.

עוד לפני האאורה יכולים להיות סימנים (פרודרום) המאפיינים את הסובלים ממיגרנות כגוון: שינוי במצב הרוח, שינוי בתיאבון, עייפות וכו'.

לאחר סיום התקף המיגרנה (פוסטדרום) יופיעו סימנים אחרים כגוון: עייפות, חוסר ריכוז, עצבנות או רגישות באזור הראש.

הטיפול התרופתי למיגרנות מתחלק לשני שלבים: למצב מיגרנה – ניתן להתחיל עם כדורים להקלת כאב או עם שילוב לכדורים מונעי דלקת. במידה וזה לא מספיק לרוב ממשיכים לטיפול בתרופות ממשפחת הטריפטנים, המחקות סרוטונין. לתרופות אלו יש תופעות לוואי שונות וכמובן אינן מבטיחות את אי חזרתה של המיגרנה.

שלב שני, מניעה- ניתן רק לאחר שלושה חודשים עם שישה התקפים לחודש, אינו מונע לחלוטין את הופעת ההתקפים. התרופות העיקריות למניעה הן: מקבוצת חוסמי ביתא,  אמיטריפטילין, חוסמי תעלות הסידן או תרופות נגד אפילפסיה. לכל אחת מהן תופעות לוואי שונות וכולן יכולות להחמיר מחלות נלוות מהן סובל החולה.

טיפול הומיאופתי למיגרנות

את רונית, בת 25 הכרתי לראשונה דרך שיחת הטלפון, בה הסברתי לה גם את מהות התהליך ההומיאופתי וההתמקדות בה כאדם ולא במיגרנה בלבד.

בפגישתנו הראשונה ביקשתי ממנה להרחיב ולתאר את המיגרנות שהיא חווה:

זה התחיל בצבא. בהתחלה היא הייתה בטוחה שמדובר בכאב ראש של התייבשות, אבל בהמשך הבינה שאלו מיגרנות. מופיע רק בעונות המעבר, בשינוי טמפרטורה מקור לחום. הכאב מתמקד מאחורי העיניים, כאב חד, כמו סכין ובעיקר בצד שמאל.

היא יודעת שהמיגרנה מגיעה כשהראש מתחיל להיות כבד והבטן מורגשת.

בזמן התקף מרגישה קור פנימי, קצת רעד.  לא יכולה לסבול דיבורים, רוצה להיות לבד, בחדר חשוך עם עיניים עצומות ולנשום נשימות עמוקות.

תנועה חדה של הראש מחמירה את מצבה, בעיקר כלפי מטה.

לפי רופא היא אובחנה כסובלת מנזלת אלרגית בעונות מעבר, ובגלל שאחת ממחיצות אפה זזה ממקומה הוא טוען כי הדבר גורם להחמרה במיגרנות. זה יוצר מיגרנות עקב שינוי מיבני ולכן, לפי דבריו לא ניתן לטפל בכך.

עד כה אף כדור נגד כאבים לא עזר, כל התקף כזה משבית אותה והיא מיואשת לחלוטין.

מבחינה נפשית : מאוד אחראית, בעיקר כלפי המשפחה.  אוהבת את העבודה שלה, לחץ לא מטריד. חשוב לה לעשות דברים על הצד הטוב ביותר, סדר וניקיון בבית זה חובה. מזדהה בקלות עם כאב של אחר.

לא מתעצבנת לעולם, בבירור נוסף טענה שכן, יש דברים שירגיזו אותה אבל היא לא תראה כלפי חוץ. חברה חשובה לה והיא תתאים את עצמה לאדם העומד מולה.

תלונות נוספות : שינה לא רגועה.

בעבר נטייה לאנמיה. בילדות הרבה מחלות עם בלוטות נפוחות בצוואר, טופלה באנטיביוטיקה לעיתים קרובות.

לא שותה אלכוהול. ולא אוהבת מתוק.

ציפורניים שבירות וחלשות.

נטייה לעצירות.

רונית קיבלה רמדי הומיאופתית, חד פעמית ונתבקשה להמשיך לעדכן. פגישה נוספת נקבעה לעוד חודש.

עדכון טלפוני למחרת:

רונית התקשרה לספר לי כי באותו יום, לאחר שקיבלה את הרמדי היא חזרה הביתה. כמה שעות אחרי פגישתנו היא כבר פיתחה מיגרנה, "את האמא של כל המיגרנות !" אבל היא לא לקחה כדור כבקשתי " ומה יהיה עכשיו?"

עכשיו, נחכה ונראה. הסברתי לה שאחרי רמדי הומיאופתית יכולה להגיע לפעמים החמרה של המצב, וזו, אם לא מתערבים עם תרופות אחרות, היא החמרה לצורך הטבה. ציפיתי לראות כי מאותו התקף חזק ייעלמו ההתקפים, וכך היה.

פגישת מעקב אחרי חודש:

רונית דיווחה על חודש מצוין. אכן אחרי אותו התקף חזק היא לא חוותה מיגרנה כל החורף למרות שינויי מזג האוויר הקיצוניים. השינה יותר רגועה, עדיין יש עצירות. הציפורניים עדיין מרגישות חלשות. הייתה לה תחושה של עוד רגע הבלוטות מתנפחות אבל זה לא קרה. נפשית טוב לה כי מרגישה משוחררת ממיגרנות.

המשך מעקב :

המשכתי להיפגש עם רונית במרווחים הולכים וגדלים, כל חודשיים, שלושה וכו'. את עונת המעבר הראשונה עברה ללא התקף כלל ולא היה צורך לחזור על אותה רמדי שניתנה כמנה יחידה.

בעונת המעבר שבאה בעקבותיה היא חוותה התקף אחד שהלחיץ אותה, אך היה קצר ופחות בעוצמתו מקודמיו.

חזרתי על הרמדי ושוב נרגעו הרוחות. חזרה נוספת הייתה רק לאחר כשנה כשחוותה התחלה של התקף מיגרנה  וכשנתיים וחצי מאוחר יותר כאשר הגיעה אלי עם תלונות אחרות בתחילתו של הריון.

במשך כל אותה תקופות רונית התחזקה מבחינות רבות. היא מצאה את עצמה יותר דומיננטית ונשמעת לרצונותיה. העצירות הפכה להיות עניין כמעט נשכח, והשינה הפכה שלווה יותר.

ולסיכום:

לא חייבים לסבול ממיגרנות, ואין שום חובה לחיות עם תרופות יום יומיות שרק מקלות מעט. בהחלט יש אלטרנטיבה אחרת.

התהליך ההומיאופתי שונה מאדם לאדם ועל אף שכן היה צורך לחזור על הרמדי כשהבליח התקף מיגרנה, עדיין לא מדובר בתחזוק יום יומי והרווחה שרונית חוותה בעקבות התהליך ההומיאופתי אינה דבר חריג כלל.

סגירת תפריט